יצאתי לדרך,
תרמיל על כתפי
ושיר בלבי
אך בעודי צועדת
אל היעד נכספת
הגיעו ימים
שהשמש הכתה בי
ללא רחמים
חרבות הן שפתיי
ואבק ממלא את עיניי
נדבקת הזיעה
ונפשי כבר עייפה,
אך הדרך מתארכת
לכל מלוא העין
מקום לשבת-
אין....
נושאת אזי אני עיניים
אל אבא בשמיים
רק רוצה לשאול
היכן קיצו של המשעול
אך שום נצנוץ לא מתגלה
ואני חשה את לבי בפחד מתמלא
והמשא -
שבתחילה כמעט ולא הורגש
חותך כעת בבשרי ממש...
רוצה אני לקחת התרמיל
לזרוק אותו במורד השביל
אך לרגע משתהה
את הקשר מתירה
ואז, עמוק בפנים
אני מוצאת ומגלה
מים צוננים
ופת מהבילה
ואפילו שמשיה
ושמיכה רכה למנוחה
ואני כלל לא ידעתי
שכל העת-
על גבי אותם נשאתי....
אז לפעמים,
כשהדרך מתארכת
וכבר אין כוחות ללכת
כדאי להתבונן בפנים
תחת כל הרבדים
אולי טמונה מפת דרכים
או כלים שמסתתרים
אם אך נדע על קיומם
נשלוף נוציא ונאבקם
יכול להיות-
שנתמלא כוחות ויכולות
להמשיך לצעוד קדימה
ואל היעד להגיע!
להזמנת שירים לחצו כאן
